אנשים רבים, גם גברים וגם נשים, מאמינים שאין חברות אמת בין נשים, שהקשרים בין נשים מבוססים על ביקורת, תחרות, קנאה, תככים.
מה מקורו של המיתוס הזה, שנשים לא באמת מסתדרות יחד?
והאם זה רק מיתוס? הרי בדרך כלל יש איזה גרעין של אמת גם בדיעות קדומות.
למה קשה לנשים רבות כל כך לסמוך האחת על השניה?
סיבה אחת היא היחסים של נשים עם האמהות שלהן.
אמא היא הדמות הנשית המשמעותית הראשונה בחייו של כל אדם, וטיב היחסים איתה קובע את עמדתו של האדם לגבי נשים ונשיות.
עבור נשים רבות היחסים עם אימן מבוססים על ביקורת ותחרות.
אמא שמבקרת את בתה ללא הרף, יוצרת אישה שמאמינה שכך הן כל הנשים, כי אמה היא המודל לנשיות מבחינתה.
אותה אישה תחשוש מדעתן של נשים אחרות עליה, ותהיה בטוחה שהן לא מפרגנות לה – אם זו חמותה, חברתה לעבודה או השכנה ממול.
אישה בת מזל שגדלה עם אמא שלהרגשתה היא יכלה לסמוך עליה, תשליך את החוויה הזו על נשים אחרות שהיא פוגשת במשך חייה.
בנסיון החיים שלה זה לגמרי אפשרי לתת אמון בנשים ולחוות לידן נינוחות ועוצמה.
סיבה שנייה לכך שנשים חוששות מחברתן של נשים אחרות, היא העובדה שמגיל צעיר מאוד אנחנו מחונכות להתחרות בינינו על תשומת הלב הגברית. אנחנו מחונכות להאמין שאותה תשומת לב גברית היא מקור הכוח הטוב ביותר שלנו, ושכדאי לנו להלחם עליה בכל דרך.
הדרך הנפוצה לקבל את אותה תשומת לב היא שימוש במיניות שלנו – התחנחנות, פלרטטנות, נסיון למצוא חן, "להיראות טוב"... נשים מוצאות את עצמן מתחרות עם אחרות מי מהן יותר מושכת, יותר טובה, חכמה, מקסימה ונאהבת, מי מהן "תיבחר" על ידי הגבר.
ההתנהגות הזו היא ברובה אוטומטית ולא מודעת, אבל גוררת מצב בו נשים לא יכולות באמת לפרגן זו לזו.
צריך להבין שאותה תחרות על תשומת לב גברית לא קשורה רק בכך שאישה באמת מחפשת בן זוג ורוצה להתבלט מעל כל חברותיה.
התחרות הזו מוטבעת עמוק ויכולה להופיע בכל רובד, גם בין נשים שנמצאות כבר בזוגיות, גם ביחסים בתוך המשפחה.
זה קורה בין אחיות שנלחמות על תשומת הלב של אבא, בין אמהות ובנות, ואפילו ביחסי חמות וכלה – כל עוד הן נאבקות על מי יותר חשובה בעיני הבעל/הבן/האבא, הן מתכסחות ביניהן... אך אם הן מצליחות לעבור דרך המשוכה הזו ולראות מולן אישה שיש לה הרבה מהמשותף איתה, היחסים הופכים תומכים וטובים יותר בהרבה.
מפגשי נשים יוצרים מקום בו אנחנו יכולות לנוח מהנסיונות להרשים ולמשוך תשומת לב גברית. אחד היתרונות של מפגש בו נוכחות רק נשים, הוא ששם יש לנו הזדמנות להניח את הצורך להרשים ולהלחם על מקומנו, ומתוך כך נוצרת אחווה אמיתית, נינוחות.
כשנשים מצליחות לראות זו את זו "בגובה הרחם", ולא רק כיריבה בתחרות על תשומת לב ואהבה, הרבה מתח ומסיכות נושרים מאיתנו, ותחושה של חופש וקירבה מתאפשרת ביתר קלות.